שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אבו עראר ואח'

פסק דין בהודעה לצד שלישי

1. זהו פסק דין בהודעה לצד שלישי, במסגרתה תבע הנתבע, לחייב את הצד השלישי – חברת הביטוח אשר ביטחה את רכבו בביטוח לנזקי צד ג', לשפותו בגין כל סכום שידרש לשלם לתובעת. התביעה הראשית, הינה תביעת שיבוב, במסגרתה תבעה התובעת לחייב את הנתבע, בתשלום פיצויים, עבור נזקי ממון, בגין סכומים ששילמה כמבטחת, בעקבות נזק לרכב המבוטח, אשר נפגע ע"י רכב בו נהג הנתבע. הדיון בתביעה הראשית הסתיים ביום 14.2.12, בפסק דין אשר אישר הסכם פשרה, במסגרתו חויב הנתבע לשלם לתובעת פיצויים, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, כאשר מועד התשלום נדחה עד לאחר מתן פסק דין בהודעה לצד שלישי. הוחלט לקבל את ההודעה לצד שלישי ולהלן הנימוקים.

2.התאונה התרחשה ביום 8.7.09, כאשר רכב הנתבע פגע מאחור, ברכב אותו ביטחה התובעת.

הצד השלישי, נתבע, מכח פוליסה במסגרתה ביטח את הרכב בו נהג הנתבע, בביטוח לנזקי צד ג', לתקופה שמיום 3.12.08 עד 31.11.09.

הצד השלישי, טען בכתב ההגנה בין היתר, כי הוא פטור מחבות, מכח הוראת ס"ק 7(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, היות שרישיונו של הנתבע נפסל ביום 28.5.09, לתקופה של שלושה חודשים. לעניין זה, הסתמך הצד השלישי על תדפיס ממשרד הרישוי.

בהמשך, הגיש הצד השלישי, את תשובת ראש ענף נהיגה באגף הרישוי, משרד התחבורה, ממנו עולה כי ביום 13.4.09, נשלחה אל הנתבע בדואר רשום, הודעת פסילה. מדובר בפסילה מנהלית, בשל צבירת 40 נקודות חובה, עקב 4 עבירות תעבורה (שלוש עבירות נהיגה במהירות מופרזת ועבירת נהיגה ללא חגורת בטיחות).

העתק אישור המסירה אשר צורף לתשובה, כולל הערה, לפיה דבר הדואר "לא נדרש", אך לטענת הצד השלישי, קמה במצב זה חזקה, לפיה נמסרה ההודעה על פסילת הרישיון לנתבע, ועל כן על הנתבע רובץ הנטל להוכיח, כי לא נמסרה לו, והוא לא הרים את הנטל האמור. הצד השלישי, ביסס את מסקנתו האמורה, בין היתר, על הוראות תקנות 549 ו- 550 לתקנות התעבורה.

הנתבע טען, כי לא קיבל את ההודעה על פסילת הרישיון, ולא ידע על עצם הפסילה, עובר לתאונה. הנתבע העיד על כך, בעדות ראשית, במהלך הדיון ביום 14.2.12, וחזר על הדברים בחקירתו הנגדית. בסיכומיו טען ב"כ הנתבע, כי אין חזקת המסירה הקבוע בתקנה 550 לתקנות התעבורה חלה, ביחס לפסילת רישיון ע"פ הוראת תקנת משנה 549 (ג) לתקנות.

3.תכליתו העיקרית של חוק הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים, הינן סוציאליות – הבטחת פיצוי לנפגעי תאונות דרכים, ופיזור הנזק.

סעיף 7 לחוק, השולל זכאות לפיצויים ממי שנפגעו, תוך ביצוע עבירות מסוימות (גרם תאונה במתכוון, שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה ללא רישיון תקף, או ללא ביטוח ע"פ פקודת הביטוח, ומתן היתר לאדם לנהוג ברכב בהעדר ביטוח תקף), הינו חריג לכלל, לפיו זכאי נפגע תאונת דרכים לפיצוי, ותכליתו הינה הרתעתית – או עונשית. נוכח המשמעות מרחיקת הלכת, של הוראות הסעיף נפסק: "העיקרון המנחה אפוא את פרשנות סעיף 7 לחוק הוא שיש לפרשו באופן מצמצם ודווקני כך שהוא יחול על מקרים חמורים או חריגים במיוחד. רק במקרים כאלו תהיה הלימה בין הסנקציה החמורה הקבועה בסעיף 7 לחוק – שלילת פיצוי מן הנפגע – לבין ההפרה" (דנ"א 10017/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נח(5) 639, 653).

מן הטעם האמור, קמה חובת יידוע הנהג, על פסילת רישיונו, בין אם פסילה מנהלית ובין אם פסילה במסגרת גזר דין פלילי. לעניין זה נפסק: "הנה כי – כן, הדין הפלילי מחייב שייוודע לנאשם דבר שלילת רישיונו. התוודעות זו תיעשה ברגיל בדרך של מסירת הודעה, והיא בבחינת יסוד הכרחי ההופך את הנהיגה ברכב – לאסורה... כך בדין הפלילי ובעניין זה, נראה כי הדין האזרחי ראוי לו שילך בעקבותיו" [ע"א 11324/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל ואח' [ניתן ביום 20.6.07), ור' בין היתר, גם ע"א 7602/06 עזבון נתנאל ג'ורג' חאדג'ג' ז"ל ואח' נ' סימה מלכה ואח' (ניתן ביום 11.10.11), בס' 27 – 30 לפסה"ד, וכן ע"א 703/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח פלוני ז"ל ואח' (ניתן ביום 7.5.12)].

יודגש, כי קמה חובה ליידע את הנהג, על הפסילה בפועל, ואין די לעניין זה בידיעה קונסטרוקטיבית, אם כי ניתן ליידע את הנהג על הפסילה בדרכים שונות, ולא רק באמצעות מסירת הודעה רשמית בכתב על הפסילה (ור' ע"7602/06 עזבון חאדג'ג' ז"ל נ' מלכה, המוזכר לעיל, בס' 32 – 34 לפסה"ד).

הנטל להוכיח, כי הנהג ידע על פסילת רשיונו, עובר לאירוע התאונה, מוטל על הצד הטוען להעדר זכאות לפיצוי, ובענייננו – על הצד השלישי, וסבורני, כי הנטל לא הורם. זאת, כאשר מאישור המסירה עולה בבירור, כי ההודעה אליה צורף הוחזרה מבלי שנמסרה, בציון "לא נדרש", וכאשר עדותו של הנתבע, לפיה לא ידע על פסילת רשיונו עובר לתאונה, לא נסתרה, וודאי שלא הופרכה, וסבורני, כי יש לקבלה כמהימנה.

4.סבורני, כי יש לדחות את טענת הצד השלישי, לפיה קמה חזקה בדבר מסירת ההודעה, שעל

הנתבע להפריכה, נוכח הוראות תקנות 549 ו- 550 לתקנות התעבורה.

הטעם העיקרי לכך הינו, כי הכרה בחזקה כאמור, עומדת בסתירה להלכה שהובאה לעיל, לפיה, יש צורך בידיעה ממשית של הנהג, על פסילת רישיונו, על מנת לשלול את הזכאות לפיצויים על פי החוק, ואין די בידיעה קונסטרוקטיבית.

מעבר לאמור, נראה כי חזקת המסירה, הקבועה בתקנה 550 לתקנות התעבורה, אינה מתקיימת ביחס לפסילת רישיון נהיגה. תקנה 549, כנוסחה בתקופה הרלוונטית, הורתה:

"(א)נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 12 נקודות ועד 22 נקודות יוזמן לקבלת הדרכה בנהיגה נכונה בקורס בסיסי מטעם רשות הרישוי ויעמוד בהצלחה במבחן.

(ב)נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 24 נקודות ועד 34 נקודות יוזמן לקבלת הדרכה בנהיגה נכונה בקורס נוסף מטעם רשות הרישוי ויעמוד בהצלחה במבחן.

(ג)   נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 36 נקודות או יותר, ייפסל מהחזיק ברישיון נהיגה למשך 3 חודשים, ורישיונו יחודש לאחר שיעמוד בבחינה העיונית, לפי תקנה 205.